היסטוריה קצרה
של זכויות האדם

האומות המאוחדות (1945)

חמישים מדינות נפגשו בשנת 1945 בסן-פרנסיסקו והקימו את 'האומות המאוחדות' על מנת לשמור ולקדם את השלום.
מלחמת העולם השנייה השתוללה מ-1939 עד 1945, וכשסופה התקרב, ערים רבות ברחבי אירופה ואסיה כבר נחרבו כליל. מיליוני אנשים מתו, מיליונים נוספים היו חסרי בית או רעבים ללחם. כוחות רוסיים סגרו על שרידי ההתנגדות הגרמנית בבירה הגרמנית המופצצת, ברלין. קרבות בין נחתים אמריקאיים לכוחות יפניים מבוצרים עדיין נמשכו באוקיינוס השקט, באיים כמו אוקינאווה.

באפריל 1945, נציגים מ-50 מדינות נפגשו בסן-פרנסיסקו כשהם מלאים באופטימיות ותקווה. המטרה של ועידת האומות המאוחדות בנושא התארגנות בינלאומית היתה להקים גוף בינלאומי שיקדם את השלום וימנע מלחמות עתידיות. האידיאלים של ארגון זה באו לידי ביטוי בפתיח של 'מגילת האומות המאוחדות' שהוצעה עבורו: "אנו אנשי האומות המאוחדות נחושים להציל את הדורות הבאים מפגעי המלחמה, אשר פעמיים בתקופת חיינו הביאו צער בל יתואר לאנושות".

המגילה של ארגון האומות המאוחדות החדש נכנסה לתוקף ב-24 באוקטובר 1945, תאריך שבו חוגגים כל שנה את יום האומות המאוחדות.

'ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם' (1948)

'ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם' נתנה השראה למספר חוקים ואמנות אחרים בנושא זכויות האדם ברחבי העולם.
בשנת 1948, הנציבות החדשה לזכויות האדם של האומות המאוחדות כבר תפסה את תשומת ליבו של העולם. בראשותה של יושבת הראש הנמרצת אלינור רוזוולט – אלמנתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט, שהיתה לוחמת למען זכויות האדם בזכות עצמה ונציגת ארצות-הברית באו"ם – הנציבות החלה בעריכת טיוטת המסמך שלימים הפך להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם. רוזוולט, שעוררה את ההשראה להכרזה, התייחסה אליה כאל מגנה כרטא בינלאומית לכל המין האנושי. ההכרזה אומצה על-ידי האומות המאוחדות ב-10 בדצמבר 1948.

בהקדמה שלה ובסעיף 1, ההכרזה מצהירה באופן חד משמעי על הזכויות הטבעיות של כל בני האדם: "הזלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות, בניין עולם שבו ייהנו כל יצורי אנוש מחירות הדיבור והאמונה ומן החירות מפחד וממחסור, הוכרז כראש שאיפותיו של כל אדם ... כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם".

המדינות החברות באומות המאוחדות התחייבו לעבוד יחד כדי לקדם את 30 הסעיפים של זכויות האדם, אשר בפעם הראשונה בהיסטוריה, קובצו ואורגנו במסמך אחד. כתוצאה מכך, צורות שונות של רבות מהזכויות האלה מהוות כיום חלק מחוקי היסוד של מדינות דמוקרטיות.