ההכרזה האוניברסלית
בדבר זכויות האדם

מבוא

ב-24 באוקטובר 1945, בעקבות מלחמת העולם השנייה, הוקם האו"ם כארגון בין-ממשלתי שנועד להציל את הדורות הבאים מההרס של קונפליקט בינלאומי.

נציגים מהאומות המאוחדות מכל חלקי העולם אימצו באופן רישמי את 'ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם' ב-10 בדצמבר 1948.

על פי מגילת האומות המאוחדות, הוקמו לארגון שש זרועות עיקריות, לרבות העצרת הכללית, מועצת הביטחון, בית הדין הבינלאומי לצדק, ובתחום זכויות האדם, המועצה הכלכלית חברתית (ECOSOC).

מגילת האו"ם הסמיכה את ECOSOC לייסד "ועדות בתחומי הכלכלה והחברה למען קידום זכויות האדם …״ אחת מהוועדות האלה היתה הוועדה לזכויות האדם של האו"ם, שתחת אלינור רוזוולט היתה אחראית לכתיבתה של 'ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם'.

גרסתה הראשונית של ההכרזה נכתבה על-ידי נציגים מכל רחבי העולם, וכללה את כל התרבויות המשפטיות. ההכרזה אומצה באופן רישמי על-ידי האו"ם ב-10 בדצמבר 1948, והיא מסמך זכויות האדם האוניברסלי הנפוץ ביותר שקיים כיום. ההכרזה מתארת את 30 הזכויות הבסיסיות שיוצרות את הבסיס לחברה דמוקרטית.

לאחר המעשה ההיסטורי הזה, העצרת קראה לכל המדינות החברות לפרסם את הטקסט של ההכרזה ו-"לגרום לכך שיופץ, יוצג, ייקרא ויוסבר בעיקר בבתי-ספר ובמוסדות חינוכיים אחרים, ללא הבדלים עקב מעמדה הפוליטי של המדינה או הטריטוריה".

כיום, ההכרזה היא מסמך בר-קיימא שנחשב לחוזה בין ממשלה לאזרחיה בכל העולם. על פי ספר השיאים של גינס, זהו המסמך המתורגם ביותר בעולם.

>> קרא את הטקסט המלא של ההכרזה